ברגע אחד אתה מתחיל לחוש זאת, ההרגשה העוברת בכל גופך, מן רעד בגוף, תחושת חום קלה מורגשת לאורך גופך המונח על הספה.
אתה שומע קול קטן ועדין בראש, הוא קורא לך אליו, הוא חושק בך ולא יתן לך מנוח עד שתכבושו מחדש ולאט לאט אתה מרגיש איך כניעתך הולכת וקרבה.
מבלי לחשוב פעמים אתה מחליט לעשות משהו בנידון, אתה יודע שזהו תחילתו של הסוף הקרב ובא, אך אין דבר שאתה יכול לעשות בכדי לעצור זאת.
בקצב איטי ויציב אתה מתרומם מהספה, נעזר בידך הימינית על מנת לא ליפול חזרה אחורה ובסופה של התמתחות קלה את עומד על רגליך, הספה כבר קיבלה את צורת הגוף שלך מהישיבה הארוכה וציפיה שאין כמותה.
בעודך מסיים לעמוד אתה מתחיל להרגיש את טיפות הזיעה הקרירות זולגות בגבך מהחיכוח המתמשך בספה, אתה מרגיש את החום בגופך והמחשבה על הכניעה לתשוקותיך מעלה בך חיוך קט על השפתיים...
אט אט אתה מתקדם אל עבר מקום המסתור, הקור העז במנהרה הולך ומורגש, לאט ובזהירות אתה פותח הדלת ומהסדק הנוצר אתה יכול להרגיש אדים קלים של קור הפוגעים בך גלים גלים, אינך יודע עוד מנפשך וחושק בו כל כך, המערכה כבר הוכרע, אתה כבר בשלבי הכניעה הסופיים אך כבר לא אכפת לך מכלום.
ואז, כשאתה חושב שהכל הולך חלק ותצליח לחמוק אליו מבלי שיבחינו בך, אתה פותח את הדלת וברגע אחד של חוסר ריכוז אתה נתפס, הוא מבחין בך ומדליק את האור.
גל הקור הולך ומתחזק, אתה שומע רעש מנוע נדלק, קירות המחבוא מתחילים לרעוד, אתה עוצר בפתח ולא יודע מה לעשות, "האם זה שווה את זה?" אתה שואל את עצמך וקופא במקום, מקווה שאיש לא ישמע את זעקות המנוע, שאיש לא יבחין בך מלבדו, איש מלבדו.
בצעד אמיץ אך נחפז אתה שולח ידך לעיתו וחותף אותו, במהירות סוגר את הדלת אחריך ורץ, רחוק ומהר.
אתה מניח אותו על שולחן, וצופה בו מזיע טיפות קרות, אחת אחר השניה, מסתכל על ראשו האדמדם מהופנט ופונה אל עבר מעשה שאין ממנו חזרה...
ראשו הקטן מתכסה בכף ידך המזיעה ובתנועה עדינה נגד סיבוב השעון אתה שומע את הרעש המלבלב לו חיכית כל כך הרבה זמן, רעש מרגנן שאין כמותו ביום חם.
"פססססס.." עושה הבקוק בעודו משחרר את הגזים הקרים על האטמוספירה החמה מחוץ לבקבוק.
אתה לוקח לגימה ארוכה ויודע שזה נגמר, נכנעת לקריאות ראשך, אתה מרגיש את הקור מתפזר ובגופך ויודע שזה עבר בשלום עד לפעם הבא.
אתה שומע קול קטן ועדין בראש, הוא קורא לך אליו, הוא חושק בך ולא יתן לך מנוח עד שתכבושו מחדש ולאט לאט אתה מרגיש איך כניעתך הולכת וקרבה.
מבלי לחשוב פעמים אתה מחליט לעשות משהו בנידון, אתה יודע שזהו תחילתו של הסוף הקרב ובא, אך אין דבר שאתה יכול לעשות בכדי לעצור זאת.
בקצב איטי ויציב אתה מתרומם מהספה, נעזר בידך הימינית על מנת לא ליפול חזרה אחורה ובסופה של התמתחות קלה את עומד על רגליך, הספה כבר קיבלה את צורת הגוף שלך מהישיבה הארוכה וציפיה שאין כמותה.
בעודך מסיים לעמוד אתה מתחיל להרגיש את טיפות הזיעה הקרירות זולגות בגבך מהחיכוח המתמשך בספה, אתה מרגיש את החום בגופך והמחשבה על הכניעה לתשוקותיך מעלה בך חיוך קט על השפתיים...
אט אט אתה מתקדם אל עבר מקום המסתור, הקור העז במנהרה הולך ומורגש, לאט ובזהירות אתה פותח הדלת ומהסדק הנוצר אתה יכול להרגיש אדים קלים של קור הפוגעים בך גלים גלים, אינך יודע עוד מנפשך וחושק בו כל כך, המערכה כבר הוכרע, אתה כבר בשלבי הכניעה הסופיים אך כבר לא אכפת לך מכלום.
ואז, כשאתה חושב שהכל הולך חלק ותצליח לחמוק אליו מבלי שיבחינו בך, אתה פותח את הדלת וברגע אחד של חוסר ריכוז אתה נתפס, הוא מבחין בך ומדליק את האור.
גל הקור הולך ומתחזק, אתה שומע רעש מנוע נדלק, קירות המחבוא מתחילים לרעוד, אתה עוצר בפתח ולא יודע מה לעשות, "האם זה שווה את זה?" אתה שואל את עצמך וקופא במקום, מקווה שאיש לא ישמע את זעקות המנוע, שאיש לא יבחין בך מלבדו, איש מלבדו.
בצעד אמיץ אך נחפז אתה שולח ידך לעיתו וחותף אותו, במהירות סוגר את הדלת אחריך ורץ, רחוק ומהר.
אתה מניח אותו על שולחן, וצופה בו מזיע טיפות קרות, אחת אחר השניה, מסתכל על ראשו האדמדם מהופנט ופונה אל עבר מעשה שאין ממנו חזרה...
ראשו הקטן מתכסה בכף ידך המזיעה ובתנועה עדינה נגד סיבוב השעון אתה שומע את הרעש המלבלב לו חיכית כל כך הרבה זמן, רעש מרגנן שאין כמותו ביום חם.
"פססססס.." עושה הבקוק בעודו משחרר את הגזים הקרים על האטמוספירה החמה מחוץ לבקבוק.
אתה לוקח לגימה ארוכה ויודע שזה נגמר, נכנעת לקריאות ראשך, אתה מרגיש את הקור מתפזר ובגופך ויודע שזה עבר בשלום עד לפעם הבא.
